זייאמר נ' איילון-חברה לביטוח בע"מ

החלטה בבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור

המבקשת מבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, על פיה נקבעה לתובע נכות צמיתה של 15% בגין התאונה הראשונה מיום 1.12.09. התובע מתנגד לבקשה.

לטענת המבקשת, יש להתיר לה להביא ראיות לסתור משתי סיבות: (1) בפני הוועדה הרפואית של המל"ל לא עמד חומר רפואי מהותי בקשר למצבו של התובע קודם לתאונה; (2) הנכות שנקבעה על ידי המל"ל נסמכת על ממצא אשר נסתר בתיעוד הרפואי- קרע בסופראספינטוס מימין.

ההלכה קובעת כי היתר להביא ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 יינתן רק במקרים מיוחדים וחריגים. בדרך כלל יינתן היתר כאמור במקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של המבקש מאז קביעת הוועדה הרפואית או במקרים בהם לא היו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות לגבי מצבו הרפואי של המבקש, אשר אילו היו בפניה היו עשויים להביא להחלטה שונה. ראו:

"... סעיף 6ב לחוק ... בקבעו, כי אם נקבעה לנפגע-התובע נכות "על פי כל דין" לפני שמיעת הראיות במשפט התביעה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על-פי החוק, ובית המשפט לא יידרש לדון מחדש בסוגיה הרפואית. בכך מושגות שתי מטרות: האחת- קיצור ההליך לפני בית המשפט; והאחרת - דרגת הנכות נקבעת לאחר בדיקה ודיון ממצים על-ידי גוף או ועדה של מומחים רפואיים, שהוסמכו לכך על-פי דין, היינו, שאינם פועלים מטעמו של אחד מבעלי הדין. ... המטרה דלעיל להוציא את הדיון בדרגת הנכות אל מחוץ לכותלי בית המשפט, כל אימת שזו כבר נקבעה בדיון קודם, היא שצריכה להוות את נקודת המוצא לפירושו של הסיפא לסעיף 6ב, ... בהקשר זה הכלל הוא, שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת."

[ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, 6.12.1985]

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה, לא השתכנעתי שבפני הוועדה הרפואית לא עמד מלוא החומר הרפואי בקשר למצבו הרפואי של התובע.

למרות זאת, אני סבור שיש לאפשר לנתבעת להביא ראיות לסתור, משום שעניין הקרע בסופראספינטוס והתייחסות הוועדה הרפואית של המל"ל אליו, אינו די ברור, ומשום שאני סבור שהתובע לא הציג בפני הוועדה את כל העובדות הרלוונטיות ואף טען בפניה טענות שאינן מדויקות. להלן נימוקיי.

תיקו הרפואי של התובע

לאחר שעיינתי בחומר אשר הוצג לי, לא השתכנעתי שתיק הרפואי של התובע לא היה בפני הוועדה הרפואית של המל"ל.

בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 26.10.10 מפורטים המסמכים שעמדו בפני הוועדה ובין השאר- תיקו הרפואי של התובע. הוועדה פירטה במצב קודם- "כאבי עורף", שהן התלונות שלטענת התובעת לא עמדו בפני הוועדה הרפואית. הוועדה השנייה, אשר קבעה לתובע את הנכות הצמיתה, רשמה במסמכים שעמדו בפניה- "דו"ח ועדה קודם". מאחר שבפני הוועדה הראשונה עמד מלוא תיקו הרפואי של התובע, אני מסיק שכך גם היה בוועדה השנייה.

נוכח האמור, אינני מקבל את טענת הנתבעת שלא עמד מלוא תיקו הרפואי של התובע.

טענת הנתבעת שהוועדה הרפואית הסתמכה על ממצא אשר נסתר בתיעוד הרפואי

בנימוקיה של הוועדה להפעלת תקנה 15 (סעיף 12 לדו"ח מיום 1.2.2011) קבעה הוועדה: "הוכח קליני ובהדמיה שסובל מקרע ב SS מימין". לא השתכנעתי כי נגרם לתובע קרע בסופראספינטוס מימין ולא ניתן להבין מדו"ח הוועדה מדוע קבעה היא שנגרם קרע והאם הסתמכה היא על כך בקביעת אחוזי הנכות:

הוועדה הרפואית של המל"ל פירטה את ממצאיה בסעיף 8 לדו"ח מיום 1.2.2011. בממצאים אין התייחסות לקרע.

בהתאם למסמכים אשר הציגה הנתבעת, ד"ר אייכנבלט, הרופא המטפל, ציין כי בבדיקת אולטרה-סאונד עלה חשד לקרע בסופראספינטוס, אולם לדעתו אין קורלציה בין מצבו הקליני של התובע לבדיקת האולטרה-סאונד.

בתוצאות בדיקת MRI אשר עבר התובע, אין התייחסות לקרע.

לא ניתן ללמוד מעיון בדו"ח הוועדה הרפואית האם כאשר ציינה הוועדה בסעיף 12 לדו"ח מיום 1.2.2011 כי קיים קרע בסופראספינטוס, היא התייחסה לתוצאות בדיקה או שהיא הסתמכה על דבריו של התובע כי קיים קרע (ראו סעיף 6 של דו"ח הוועדה מיום 1.2.2011), טענה שיכול ואין לה על מה להתבסס.

דו"ח הוועדה אינו מיישב את הסתירה בין דבריו של ד"ר אייכנבלט שממצאי האולטרה-סאונד אינם מתיישבים עם הבדיקה הקלינית, ממצאי ה- MRI וממצאי הבדיקה של הוועדה, המפורטים בסעיף 8 לדו"ח, לבין הקביעה החד משמעית ולכאורה סותרת, שבסעיף 12 לדו"ח.

לא ניתן ללמוד מהדו"ח האם התייחסה הוועדה לקרע בסופראספינטוס בקביעת אחוזי הנכות של התובע אם לאו.